יום ראשון, 8 במאי 2011

יזכור עם ישראל את כולם. את הנופלים בקרב. את היפים. והיפות. את יפי הבלורית. את יפי הבלורית. את יפי הבלורית.
כולם בוכים על יפי הבלורית.
יזכור עם ישראל את המפקדים. את הטיסים. את הצנחנים.
את השואה יזכור עם ישראל. שישה מיליון יזכור עם ישראל. כולם קדושים.
יזכור עם ישראל את האוטובוסים המתפוצצים. את היערות הבוערים. את החיילים הנישרפים.
יזכור עם ישראל את ההרוגים בכבישים,  את ההרוגים שעפו מהאופנועים.
יזכור עם ישראל וידליק משואה. וישא ברכה. ותפילה.
יזכור עם ישראל ויזיל דימעה.
ואותי שזוחלת בלילה מתחת למיטה, עם ישראל לא זכר.
ולמעני- שזוכרת את הזין שנכנס לי לפה, ונכנס לי מאחור ונכנס לי מלפנים, -עם ישראל לא יזיל דימעה.
אפילו לא אחת קטנה.
שום משואה לא תידלק.
יזכור עם ישראל את בניו ואת בנותיו.
ואת זאת שכאן עם ישראל לא זכר.
ואף אחד לא יספר אייך אני שכאן בעצם כבר מתה מזמן.
יזכור עם ישראל את כולם כולם כולם כולם.
יזכור עם ישראל.
יזכור עם ישראל.
יזכור עם ישראל.
אותי לא צריך לזכור. רוב הזמן אני מתחת למיטה. מתה כבר המון זמן. אבל חיה.
וזה לא נחשב.