פעם אחת

פעם אחת במקלחת.
פעם אחת בצהריים.
פעם אחת במיטה. פעם אחת על הריצפה.
פעם אחת בערב.
פעם אחת השכן.
פעם אחת צעקתי. אבל רק בלב.
פעם אחת פחדתי.
פעם אחת חתך אותי הכאב.
פעם אחת דיממתי כמעט את כולי על הספה.
פעם אחת התפללתי שמישהו יאהב אותי באמת.
פעם אחת אמא כמעט ראתה.
פעם אחת אמא כמעט מצאה אותי מתחת למיטה.
פעם אחת אמא כמעט
פעם אחת אמא כמעט
פעם אחת אמא כמעט
פעם אחת אמא כמעט.

בוקר

אישה קמה בבוקר. היא קמה בשקט. יום שישי. העיניים שלה עדיין שורפות מהלילה.
היא מתישבת על המיטה. נושמת לאט.
זאת -שצועקת -ובוכה -שמבקשת לסלוח אבל לא מצליחה- זאת שרוצה לשכוח- עדיין ישנה. והיא לא רוצה להעיר אותה כל-כך מוקדם.
אישה קמה ומשתינה את הלילה לתוך האסלה. מצחצחת את האלכוהול שנישאר  לה בין השיניים.
אישה מסתכלת מהחלון.
גשם של סוף סוף החורף.
היא מחייכת לגשם.
הכלים בכיור קוראים לה.
הכוסות על השולחן בסלון גם.
היא מתישבת  על הספה. מדליקה סיגריה עוד לפני שהרתיחה מים לקפה.
זאת -שצועקת -ובוכה -שמבקשת לסלוח אבל לא מצליחה- זאת שרוצה לשכוח- עדיין ישנה.
ונעים לה ככה. השקט הזה בבוקר יום שישי גורם לה לחייך.
חיוך ראשון מאז תחילת השבוע.
אישה מתקלחת. מתלבשת. מסתרקת.
כמה מאמץ.
רשימת קניות. רשימת מטלות. רשימת חיים לבוקר יום שישי.
אישה נועלת את הדלת ויוצאת לאוויר העולם.
קפה ומאפה. וחיוך של המלצרית. וחיוך שלה לעבר המלצרית.
מחשבות נעימות היום .היא לוחשת לעצמה.
אישה אחת שקוראים לה בשם של פרח שהיא לא אוהבת, העבירה יום כמעט ואופטימי. לכבוד יום שישי.
אולי בעיקר לכבודי.

יום הולדת.

אני בת 12.
אמא אי שם. אבא רחוק מאי שם.
ערב.
אני אמורה לדאוג לעצמי.
אני בוהה.
אוכל אין כל-כך.
אמא לא הצליחה להקים את עצמה מאי שם ולהביא משהו.
אבא בכלל לא מתעסק בדברים האלה. הוא מעדיף את הרחוק מאי שם מאשר הקרוב כאן.
ואז דפיקה בדלת.
אני לא אפתח. אני כן אפתח. אני לא אפתח. אני מציצה בעינית.
השכן מלמטה.
הוא מחזיק כוס ביד.
המתוקה שהוא אומר גורם לי לרעוד.
אני לא אפתח. אני כן אפתח. אני לא אפתח.
שילך.
מבעד לעינית אני רואה שהוא מרים את הכוס שאני אראה.
חלב. הוא צועק שהוא צריך קצת חלב.
אני פותחת.
הוא שכח לקנות. והאישה איננה.
אני בדרך למקרר. הוא סוגר את הדלת.
אמא איננה?
לא. היא אי שם.
ואבא?
הוא רחוק מאי שם.
את כל- כך יפה.
לא אני לא.
תחייכי מתוקה. יעשה לך יפה לעור הפנים.
הוא כבר יקח את הכוס חלב.
את לא מפחדת לבד ככה מתוקה?
לא.
הוא מלטף לי את השיער. האצבעות השמנות שלו מסריחות.
אני מתרחקת.
לא נעים לך מטומטמת? לא לימדו אותך להתנהג?
היד שלו תופסת לי את השיער. הוא מושך אותי.
לא לצעוק. את רוצה את זה הכי. בדיוק כמוני.
אני עומדת.
תשכבי יפה שלי.
הוא מתפשט. הנשימות שלו מסריחות יותר מהאצבעות בשיער שלי.
הבטן השמנה שלו מתקרבת. תלטפי נסיכה.
אני לא רוצה.
הוא לוקח לי את היד. זה עומד לו שם באמצע.
אני מקיאה.
הוא נותן לי סטירה.
אני ציפור. פורשת כנפיים ועפה ישר למיטה.
הוא מחייך האידיוט.
מפסק לי רגליים. וחודר וחודר וחודר וחודר.
עונג של ערב מתפרץ לו מהפה.
אני לא נושמת. לא צועקת. אני לא כאן.
את מתוקה מתוקה מתוקה.
הוא מוציא אותו ממני.
והכל נוזל לי שם בפנים.
הוא אומר לי שיהיה נעים לי להתקלח עכשיו. ושאסור לספר. כי אם אני יספר הוא לא יוכל לבוא שוב. ואז יהיה לו עצוב בלב.
את מבינה מתוקה?
אני מבינה בקול. כדי שהוא לא יתעצבן.
הוא מתלבש.
הוא כבר לא צריך חלב. ככה מאוחר בערב לא טוב קפה בגוף. הוא מחייך.
אני לא מחייכת.
הוא הולך.
אני לא מתקלחת. אני הולכת ככה למיטה.
אני שוכבת ובוהה.
ועדיין מוקדם.
אמא עדיין לא חזרה מאי שם.
גם אבא לא.
חוץ מאלוהים אף אחד לא זכר לשלוח לי מתנה. עוד שעתיים גדלתי בשנה.
איזה מזל שאלוהים זכר ושלח לי את השכן.

שלושה חודשים

בחודש השלישי איחר לי.
הוא הושיב אותי על המיטה. לידו.
הסביר לי יפה שזה לא ישאר.
הסתכלתי עליו.
הוא אמר לי שלבית הזה לא ניכנס יותר אף אחד.
זאת אומרת אף אחד שצורח ומחרבן ודורש אוכל.
אחרים יכולים להכנס.
זאת אומרת אחרים שהוא יתן להם את הרשות להכנס.
נכנסה ההבנה למח הקטן שלך?
נכנסה.
לא שמעתי.
נכנסה.
שבוע הסתובבתי ומיששתי את הבטן.
חשבתי.
והפסקתי לחשוב
אחרי שבוע הוא תפס לי את היד ולקח אותי כדי שנסיים את הארוע.
עצמתי עיניים שחפרו לי עמוק.
עצמתי את כל המחשבות.
עכשיו תקומי.
אני לא יכולה לזוז.
תקומי.
הוא אומר לי לתת לו את היד.
דקירה.
עכשיו תרגישי יותר טוב.
אני לא
מרגישה
כלום.
תשתי.
אני לא רוצה.
והנה באה הסטירה.
תשתי.
שורף לי בגרון. ושורף לי למטה. ושורף לי בראש.
אני רוצה לישון.
הוא חייב קפה.
אני רוצה לישון.
הוא חייב קפה.
אני לא יכולה.
סתירה.
אני נופלת על המיטה.
אני חושבת שהוא מסתכל עליי.
אני שומעת
זונה.
מטומטמת.
את חייבת לי עכשיו. ותשלמי כל אגורה.
אני לא יודעת אייך קוראים לי עכשיו.
אבל אני יודעת שהוא מצא לי עבודה.

הים

הייתי בת 15. היה קיץ. אולי החופש הגדול. אולי סתם הבנתי באותו יום שממש לא מתאים לי בית- ספר.
ראיתי אותו ביציאה מהמקלחות.
הוא ראה אותי כבר בתוך המקלחת. הציץ.
הגוף שלי הדליק אותו.
את הפוטנציאל הוא ראה כבר דרך החור בקיר. ככה הוא סיפר לי אחר-כך.
הוא שאל אם בא לי קפה.
אני שתקתי. כמו שאני יודעת. והסתכלתי עלייו.
הוא שאל אותי אם הוא גדול בשבילי. ואמר לי שאחד כמוהו שיעשה אותי נסיכה אני לא אמצא בשום מקום.
הלכתי איתו.
בדרך הוא קנה לי פרח.
וחייכתי.
הוא ניפעם. ונישק אותי נשיקה צרפתית באמצע הרחוב.
בדירה שלו הוא הכין לי קפה. שתינו אותו במיטה כי היה בלאגן בסלון.
ואז הוא הפשיט אותי.
ותוך כדי אמר שאני הכי מתוקה שהוא פגש אי פעם.
חייכתי.
הזין שלו קרע לי את הטוסיק. ואחר-כך קרע לי את קרום הבתולין -שהיה כבר קרוע- לחתיכות עוד יותר קטנות.
הוא צעק מעונג.
ואני צעקתי מכאב. ואמרתי שזה מאושר.
הוא אמר לי שאני מתוקה.
וחייכתי.
הוא אמר שהוא יטפל בי כמו מלכה.
הוא יעקב דרך אגב.
אני נורית.
את כל- כך גורמת לי להרגיש מאושר יפה שלי.
חייכתי.
בא לך להשאר איתי כאן יפה שלי.?
ואני ראיתי את אמא. ואת אבא. ואת סבא. ואת הדודים.
וראיתי את החיים שלי עוברים בבית המסריח ההוא.
והסתכלתי עליו.
ואמרתי שבטח שבא לי להשאר.
הוא חייך חיוך כל-כך אוהב.
ואז  פתח את המגרה והוציא שקית קטנה.
זה בשביל הנשמה המתוקה שלך. יעשה לך הכי טוב בעולם.
חייכתי. לחייך אני יודעת הכי טוב בעולם.
הוא חיבק אותי. חיבוק חזק חזק. ביקש שאני אגיד לו שאני אוהבת אותו. שאלטף אותו.
ביקש שאני אבטיח לו שאני רק שלו. לתמיד.
הבטחתי.
הוא יעקב.
ממש עוד מעט בן 35.
אני נורית.
ממש עוד מעט בת 15.
ואני אהיה מלכה.
ככה הוא הבטיח לי.

הנה אני מתחילה

1977. חושבת שהייתי בכיתה אלף. למורה קראו חווה. או נאווה. אולי ברכה. נזל לי השם שלה מהראש.
רק אמא הייתה איתי בבית.
אבא הלך. אולי לטייל. אולי לעבודה. אולי הוא סתם ישב בבית הנטוש והזריק לעצמו קצת חיים לגוף.
אמא צרחה לי מילים של אוכל.
צרחתי לה בלחש שלא בא לי.
היא צרחה שהיא לא שומעת.
וצרחה שהיא לא שומעת.
וצרחה שהיא לא שומעת.
ואני שתקתי. וליטפתי את הארנב בעל הרגל האחת שדוד אבנר הביא לי.
אמא הגיעה עד דלת החדר.
ובלחש אמרה לי שוב, בפעם האחרונה מילים של אוכל.
ואני רק מסתכלת עליה.
כמה מטומטמת את יכולה להיות?
המטומטמת זאת אני.
ואני לא עונה.
ואז אמא מתקרבת.
תופסת לי את היד ומושכת.
עכשיו אני צורחת.
היא צורחת לי בחזרה שאני אשתוק מהר.
אני לא שותקת.
אני מרגישה אייך הראש שלי עומד לצאת וליפול על הריצפה.
אמא עוצרת.
היד שלה עוזבת.
בשניה שאני מתחילה לנשום היד השניה שלה באה לבקר את הלחי שלי.
בשניה שהראש שלי אומר שלום לקיר יש דפיקה בדלת.
סבא.
הוא מסתכל בעיקר עליי.
אמא לא מעניינת אותו.
היא צורחת לו מילים של שינאה אליי.
הוא לא מקשיב. רק ממשיך להסתכל עליי.
אמא יוצאת.
אולי לחברה. אולי לעבודה אצל הזקן המסריח שהיא מקלחת כל יום. אולי היא מצטרפת לאבא בבית הנטוש. גם היא צריכה לפעמים להזריק לעצמה חיים.
סבא נועל את הדלת.
אני עדיין דבוקה לקיר.
הלחי שלי לא מצליחה להפרד מהקיר.
סבא מתקרב. מלטף לי את השיער. אני חושבת לעצמי עמוק בתוך הלב שאולי סבא יקח אותי רחוק רחוק מכאן.
אבל סבא הולך לסלון. מעיף את כל הבגדים מהספה ומדליק טלוויזיה.
הוא קורא לי לבוא.
איש אחד מדבר ורואים המון אנשים מנופפים בידיים וצועקים.
סבא אומר לי להתקרב. מרים אותי במותניים ושם אותי על הברכיים שלו. היד שלו מלטפת לי את השיער.
הוא שואל אותי אם לא מאכילים אותי בבית הזה.
ומקלל את אמא ואת אבא.
הוא אומר שחם לו. ומוריד את החולצה. השערות של החזה שלו דוקרות לי את הגב. אבל אני שותקת.
לא רוצה שהוא יקלל גם אותי.
האיש מהטלויזיה כבר לא מדבר.
סבא קם ואומר שהוא חייב להשתין.
אני נישארת לשבת על הספה.
סבא קורא לי.
הוא עומד במקלחת ערום. הוא  שואל אותי אם אני אוהבת.
לא יוצא לי קול.
סבא מקרב אותי אליו. מוריד לי את הבגדים.
העיניים שלו מלטפות אותי. מלמעלה עד למטה.
מלמעלה עד למטה.
הפה שלו נצמד לשלי.
והדבר הזה שבאמצע נהיה לו קשה.
הוא אומר לי שהוא הכי אוהב אותי בעולם. שאני הכי מתוקה. שאני הנסיכה שלו.
ואז הוא מסובב אותי. והדבר הזה שבאמצע הגוף נידחף לי עמוק לתוך הטוסיק.
אני לא מצליחה לצרוח.
אבל הטוסיק שלי נקרע לגזרים.
גזרים קטנים קטנים.
וסבא צוהל בקולות משונים. צוהל וצוהל וצוהל.
ואז מוציא את הדבר הזה שבאמצע הגוף.
והטוסיק שלי נקרע שוב לעוד גזרים קטנים. קטנים קטנים.
סבא מנשק אותי. ואומר לי שאני הכל בשבילו. הכל הכל. ונותן לי 10 שקלים לקנות כל מה שבא לי.
ואז אנחנו חוזרים לסלון.
סבא מעשן סיגריה.
אני לא נושמת.
סבא אומר לי שכדאי לי ללכת לישון.
הוא מבטיח לנשק אותי שוב לפני השינה כדי שאני ארדם מהר.
אני לא נירדמת מהר.
אני שומעת את הדלת ניפתחת.
ואז ניסגרת.
אני שומעת את אמא צוחקת.
כנראה החיים שהיא הזריקה לעצמה היו ממש מוצלחים היום.