הים

הייתי בת 15. היה קיץ. אולי החופש הגדול. אולי סתם הבנתי באותו יום שממש לא מתאים לי בית- ספר.
ראיתי אותו ביציאה מהמקלחות.
הוא ראה אותי כבר בתוך המקלחת. הציץ.
הגוף שלי הדליק אותו.
את הפוטנציאל הוא ראה כבר דרך החור בקיר. ככה הוא סיפר לי אחר-כך.
הוא שאל אם בא לי קפה.
אני שתקתי. כמו שאני יודעת. והסתכלתי עלייו.
הוא שאל אותי אם הוא גדול בשבילי. ואמר לי שאחד כמוהו שיעשה אותי נסיכה אני לא אמצא בשום מקום.
הלכתי איתו.
בדרך הוא קנה לי פרח.
וחייכתי.
הוא ניפעם. ונישק אותי נשיקה צרפתית באמצע הרחוב.
בדירה שלו הוא הכין לי קפה. שתינו אותו במיטה כי היה בלאגן בסלון.
ואז הוא הפשיט אותי.
ותוך כדי אמר שאני הכי מתוקה שהוא פגש אי פעם.
חייכתי.
הזין שלו קרע לי את הטוסיק. ואחר-כך קרע לי את קרום הבתולין -שהיה כבר קרוע- לחתיכות עוד יותר קטנות.
הוא צעק מעונג.
ואני צעקתי מכאב. ואמרתי שזה מאושר.
הוא אמר לי שאני מתוקה.
וחייכתי.
הוא אמר שהוא יטפל בי כמו מלכה.
הוא יעקב דרך אגב.
אני נורית.
את כל- כך גורמת לי להרגיש מאושר יפה שלי.
חייכתי.
בא לך להשאר איתי כאן יפה שלי.?
ואני ראיתי את אמא. ואת אבא. ואת סבא. ואת הדודים.
וראיתי את החיים שלי עוברים בבית המסריח ההוא.
והסתכלתי עליו.
ואמרתי שבטח שבא לי להשאר.
הוא חייך חיוך כל-כך אוהב.
ואז  פתח את המגרה והוציא שקית קטנה.
זה בשביל הנשמה המתוקה שלך. יעשה לך הכי טוב בעולם.
חייכתי. לחייך אני יודעת הכי טוב בעולם.
הוא חיבק אותי. חיבוק חזק חזק. ביקש שאני אגיד לו שאני אוהבת אותו. שאלטף אותו.
ביקש שאני אבטיח לו שאני רק שלו. לתמיד.
הבטחתי.
הוא יעקב.
ממש עוד מעט בן 35.
אני נורית.
ממש עוד מעט בת 15.
ואני אהיה מלכה.
ככה הוא הבטיח לי.